דבר, שחין וברד: "ה׳ הצדיק ואני ועמי הרשעים"

(א) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה־אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת־עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.

(ב) כִּי אִם־מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ, וְעוֹדְךָ, מַחֲזִיק בָּם.

(ג) הִנֵּה יַד־ה׳ הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן – דֶּבֶר, כָּבֵד מְאֹד.

(ד) וְהִפְלָה ה׳ – בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם; וְלֹא יָמוּת מִכָּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, דָּבָר.

(ה) וַיָּשֶׂם ה׳, מוֹעֵד לֵאמֹר: מָחָר, יַעֲשֶׂה ה׳ הַדָּבָר הַזֶּה – בָּאָרֶץ.

(ו) וַיַּעַשׂ ה׳ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, מִמָּחֳרָת, וַיָּמָת, כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם; וּמִמִּקְנֵה בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, לֹא־מֵת אֶחָד.

(ז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה – וְהִנֵּה לֹא־מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל, עַד־אֶחָד; וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת־הָעָם.

(ח) וַיֹּאמֶר ה׳, אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ כִּבְשָׁן; וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה, לְעֵינֵי פַרְעֹה.

(ט) וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת – בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(י) וַיִּקְחוּ אֶת־פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.

(יא) וְלֹא־יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה – מִפְּנֵי הַשְּׁחִין: כִּי־הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל־מִצְרָיִם.

(יב) וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת־לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳, אֶל־מֹשֶׁה.

(יג) וַיֹּאמֶר ה׳, אֶל־מֹשֶׁה, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה־אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת־עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.

(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת־כָּל־מַגֵּפֹתַי אֶל־לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ – בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל־הָאָרֶץ.

(טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת־יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת־עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן־הָאָרֶץ.

(טז) וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת־כֹּחִי; וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי, בְּכָל־הָאָרֶץ.

(יז) עוֹדְךָ, מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי, לְבִלְתִּי, שַׁלְּחָם.

(יח) הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן־הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד־עָתָּה.

(יט) וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת־מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל־הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר־יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה – וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ.

(כ) הַיָּרֵא אֶת־דְּבַר ה׳, מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה – הֵנִיס אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ, אֶל־הַבָּתִּים.

(כא) וַאֲשֶׁר לֹא־שָׂם לִבּוֹ, אֶל־דְּבַר ה׳ – וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲבָדָיו וְאֶת־מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה.

(כב) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת־יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם: עַל־הָאָדָם וְעַל־הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה – בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ, עַל־הַשָּׁמַיִם, וַה׳ נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר ה׳ בָּרָד, עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(כד) וַיְהִי בָרָד – וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד – אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי.

(כה) וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל־אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד־בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל־עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת־כָּל־עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר.

(כו) רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אֲשֶׁר־שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – לֹא הָיָה, בָּרָד.

(כז) וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ה׳, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים.

(כח) הַעְתִּירוּ, אֶל־ה׳, וְרַב, מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד; וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם, וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד.

(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מֹשֶׁה, כְּצֵאתִי אֶת־הָעִיר, אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־ה׳; הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן, וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה־עוֹד, לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לַה׳ הָאָרֶץ.

(ל) וְאַתָּה, וַעֲבָדֶיךָ: יָדַעְתִּי – כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, מִפְּנֵי ה׳ אֱלֹהִים.

(לא) וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.

(לב) וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ: כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה.

(לג) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה, אֶת־הָעִיר, וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו, אֶל־ה׳; וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא־נִתַּךְ אָרְצָה.

(לד) וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי־חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת – וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו.

(לה) וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳, בְּיַד־מֹשֶׁה.

📜 כתוב: "וַיְחַזֵּק ה׳ אֶת־לֵב פַּרְעֹה" (שמות ט, יב)

💭 מפרשים: רמב"ן: אולי בתחילה החרטומים חיזקו את לבו, "וְעַתָּה לֹא בָּאוּ לְפָנָיו, וְאֵין עוֹזֵר לוֹ וְאֵין סוֹמֵךְ בְּאִוַּלְתּוֹ".

📜 כתוב: "חָטָאתִי הַפָּעַם: ה׳, הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים" (שמות ט, כז)

💭 מפרשים: רשב"ם (ט, לד): "עד עתה לא נתכוון לחטוא במזיד", אבל מאז שהודה, חזרתו היא חטא בידיעה.

📜 כתוב: "וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי־חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת – וַיֹּסֶף לַחֲטֹא" (שמות ט, לד)

💭 מפרשים: אור החיים: "שֶׁלֹּא עָמַד בִּתְשׁוּבָתוֹ שֶׁאָמַר ״ה׳ הַצַּדִּיק" אפילו זמן מועט, "אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד" חזר לחטוא.