ארבה וחושך: "בנערינו ובזקנינו נלך"

(א) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, בֹּא אֶל־פַּרְעֹה: כִּי־אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת־לִבּוֹ, וְאֶת־לֵב עֲבָדָיו, לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה, בְּקִרְבּוֹ.

(ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת־אֹתֹתַי, אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי־אֲנִי ה׳.

(ג) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל־פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה־אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, עַד־מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי.

(ד) כִּי אִם־מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת־עַמִּי – הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ.

(ה) וְכִסָּה אֶת־עֵין הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת־הָאָרֶץ; וְאָכַל אֶת־יֶתֶר הַפְּלֵטָה, הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן־הַבָּרָד, וְאָכַל אֶת־כָּל־הָעֵץ, הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן־הַשָּׂדֶה.

(ו) וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל־עֲבָדֶיךָ, וּבָתֵּי כָל־מִצְרַיִם, אֲשֶׁר לֹא־רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ, מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל־הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפֶן וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה.

(ז) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ – שַׁלַּח אֶת־הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת־ה׳ אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם.

(ח) וַיּוּשַׁב אֶת־מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן, אֶל־פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת־ה׳ אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.

(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ; בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ – כִּי חַג־ה׳, לָנוּ.

(י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יְהִי כֵן ה׳ עִמָּכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם, וְאֶת־טַפְּכֶם; רְאוּ, כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.

(יא) לֹא כֵן, לְכוּ־נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת־ה׳ – כִּי אֹתָהּ, אַתֶּם מְבַקְשִׁים; וַיְגָרֶשׁ אֹתָם, מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה.

(יב) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.

(יג) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּהוּ, עַל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַה׳ נִהַג רוּחַ־קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה – וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת־הָאַרְבֶּה.

(יד) וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם: כָּבֵד מְאֹד – לְפָנָיו לֹא־הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה־כֵּן.

(טו) וַיְכַס אֶת־עֵין כָּל־הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת־כָּל־עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל־פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא־נוֹתַר כָּל־יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(טז) וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם – וְלָכֶם.

(יז) וְעַתָּה, שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם, וְהַעְתִּירוּ, לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם; וְיָסֵר, מֵעָלַי, רַק, אֶת־הַמָּוֶת הַזֶּה.

(יח) וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל־ה׳.

(יט) וַיַּהֲפֹךְ ה׳ רוּחַ־יָם, חָזָק מְאֹד, וַיִּשָּׂא אֶת־הָאַרְבֶּה, וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף: לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם.

(כ) וַיְחַזֵּק ה׳, אֶת־לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כא) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.

(כב) וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ, עַל־הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ־אֲפֵלָה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

(כג) לֹא־רָאוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו, וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו – שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.

(כד) וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל־מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת־ה׳ – רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג: גַּם־טַפְּכֶם, יֵלֵךְ עִמָּכֶם.

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, גַּם־אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת; וְעָשִׂינוּ, לַה׳ אֱלֹהֵינוּ.

(כו) וְגַם־מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ, לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה – כִּי מִמֶּנּוּ נִקַּח, לַעֲבֹד אֶת־ה׳ אֱלֹהֵינוּ; וַאֲנַחְנוּ לֹא־נֵדַע, מַה־נַּעֲבֹד אֶת־ה׳, עַד־בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה.

(כז) וַיְחַזֵּק ה׳, אֶת־לֵב פַּרְעֹה; וְלֹא אָבָה, לְשַׁלְּחָם.

(כח) וַיֹּאמֶר־לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל־תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי – כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֵּן דִּבַּרְתָּ: לֹא־אֹסִף עוֹד, רְאוֹת פָּנֶיךָ.

📜 כתוב: "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן־בִּנְךָ" (שמות י, ב)

💭 מפרשים: ספורנו: "לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל אֵלֶּה". המכות הן גם חומר לסיפור שעובר בין הדורות.

📜 כתוב: "הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות י, ז)

💭 מפרשים: רשב"ם: "וכי עדיין לא ידעת כי אבדה מצרים, בדבר ובברד ובשאר מכות". היועצים כבר רואים את מה שהמלך מסרב לראות.

📜 כתוב: "וַיְהִי חֹשֶׁךְ־אֲפֵלָה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים" (שמות י, כב)

💭 מפרשים: רש"י, לפי המדרש: "וְלָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ"? כי היו בישראל שלא רצו לצאת, ומתו בימי החושך "כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ מִצְרִיִּים בְּמַפַּלְתָּם".