הגביע ונאום יהודה: "ויגש אליו יהודה"

(א) וַיְצַו אֶת־אֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, לֵאמֹר, מַלֵּא אֶת־אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת; וְשִׂים כֶּסֶף־אִישׁ, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

(ב) וְאֶת־גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת, כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.

(ג) הַבֹּקֶר, אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.

(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת־הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים; וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה.

(ה) הֲלוֹא זֶה, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ, וְהוּא, נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ; הֲרֵעֹתֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.

(ו) וַיַּשִּׂגֵם; וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו – לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; חָלִילָה, לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הַזֶּה.

(ח) הֵן כֶּסֶף, אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ – הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְאֵיךְ, נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף, אוֹ זָהָב.

(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת; וְגַם־אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.

(י) וַיֹּאמֶר, גַּם־עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה־לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם.

(יא) וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּוֹ – אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.

(יב) וַיְחַפֵּשׂ – בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן.

(יג) וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל־חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.

(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.

(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי־נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.

(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה־נְּדַבֵּר, וּמַה־נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ – הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר־נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.

(יז) וַיֹּאמֶר – חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם.

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.

(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב, אוֹ־אָח.

(כ) וַנֹּאמֶר, אֶל־אֲדֹנִי, יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.

(כא) וַתֹּאמֶר, אֶל־עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו.

(כב) וַנֹּאמֶר, אֶל־אֲדֹנִי, לֹא־יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו: וְעָזַב אֶת־אָבִיו, וָמֵת.

(כג) וַתֹּאמֶר, אֶל־עֲבָדֶיךָ, אִם־לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם – לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי.

(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד־לוֹ – אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי.

(כה) וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ: שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל.

(כו) וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת: אִם־יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ – כִּי־לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ.

(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי.

(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד־הֵנָּה.

(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן – וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.

(ל) וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.

(לא) וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר – וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן – שְׁאֹלָה.

(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים.

(לג) וְעַתָּה, יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר – עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם־אֶחָיו.

(לד) כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי.

📜 כתוב: "הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ" (בראשית מד, טז)

💭 מפרשים: רש"י: "יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת, מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ". יהודה מפרש את הגביע כעונש על חטא ישן.

📜 כתוב: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (בראשית מד, יח)

💭 מפרשים: רמב"ן: ה"דָבָר" שיהודה מבקש הוא "הַתְּמוּרָה אֲשֶׁר יְחַלֶּה פָּנָיו לְהַחְלִיף בִּנְיָמִין אָחִיו בּוֹ". רש"י על "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה": "חָשׁוּב אַתָּה בְעֵינַי כְּמֶלֶךְ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ".