הגביע ונאום יהודה: "ויגש אליו יהודה"
🎯 מטרות השיעור
- התלמידים יתארו את מבחן הגביע ואת תגובת האחים (מד, א-יז)
- התלמידים ינתחו את מבנה נאום יהודה (מד, יח-לד) ואת דבריו "הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ" (מד, טז), בעזרת רש"י, רמב"ן וספורנו
- התלמידים ידונו בתשובה כמצב שבו אדם עומד באותו ניסיון ונוהג אחרת
❓ השאלה הגדולה של השיעור
מה בדיוק בודק יוסף במבחן הגביע? ומה בנאום של יהודה גורם ליוסף לא להתאפק?
לפני שנים מכרו האחים את בן רחל לעבדות. עכשיו יהודה מבקש: "יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר – עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם־אֶחָיו" (לג).
🧪 פתיחה
כותבים על הלוח: “תשובה אמיתית היא כשאדם עומד שוב באותו מצב, ונוהג אחרת.” שואלים: האם זה נכון? דוגמה? היום נראה איך יוסף בונה לאחיו בדיוק את המצב הזה.
📖 הסבר למורה
המבחן (א-יג). יוסף מורה לשים את "גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף" באמתחת בנימין. ספורנו: "לִרְאוֹת אֵיךְ יִמְסְרוּ עַצְמָם עָלָיו כְּדֵי לְהַצִּילוֹ". האחים בטוחים בעצמם ומציעים: "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ... וָמֵת" (ט). הגביע נמצא דווקא אצל הצעיר, והם "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם" (יג), כמו יעקב כששמע על יוסף (לז, לד). וכולם חוזרים העירה: איש לא עוזב את בנימין.
"הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ" (טז). יהודה לא מתווכח על הגביע. רש"י: "יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת": העוון הוא החטא הישן, המכירה. יוסף מציע את הפיתוי: רק בנימין יהיה עבד, "וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם" (יז). זה בדיוק המצב של פרק לז: אפשר לחזור הביתה בלי בן רחל.
הנאום (יח-לד). יהודה "וַיִּגַּשׁ" ומדבר בעדינות ("בִּי אֲדֹנִי"). הוא מספר שוב את הסיפור, אבל מנקודת המבט של האב: המילה “אב/אבינו/אבי” חוזרת שוב ושוב. הוא מצטט את יעקב: "אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי" (כז), משפט שיכול היה לעורר קנאה, ויהודה מקבל אותו. רמב"ן: ה"דָבָר" שיהודה מבקש הוא ההחלפה, "לְהַחְלִיף בִּנְיָמִין אָחִיו בּוֹ", ושאר הנאום הוא פיוס ובקשה.
השיא. "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר" (לב); "יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר" (לג); "כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי" (לד). ספורנו: "כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶחְטָא לְאָבִי כָּל הַיָּמִים כְּמוֹ שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי". קריאה שלנו (פרפרזה): מי שמכר אח לעבדות מוכן עכשיו להיות עבד במקום אח. זה רגע התיקון.
📜 הפסוקים (מכון ממרא, נוסח מנוקד)
בראשית פרק מד, פסוקים א-לד
(א) וַיְצַו אֶת־אֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, לֵאמֹר, מַלֵּא אֶת־אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת; וְשִׂים כֶּסֶף־אִישׁ, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.
(ב) וְאֶת־גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת, כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.
(ג) הַבֹּקֶר, אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.
(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת־הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים; וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה.
(ה) הֲלוֹא זֶה, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ, וְהוּא, נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ; הֲרֵעֹתֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.
(ו) וַיַּשִּׂגֵם; וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו – לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; חָלִילָה, לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הַזֶּה.
(ח) הֵן כֶּסֶף, אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ – הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְאֵיךְ, נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף, אוֹ זָהָב.
(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת; וְגַם־אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.
(י) וַיֹּאמֶר, גַּם־עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן־הוּא: אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה־לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם.
(יא) וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת־אַמְתַּחְתּוֹ – אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.
(יב) וַיְחַפֵּשׂ – בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן.
(יג) וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל־חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.
(יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.
(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי־נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.
(טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה־נְּדַבֵּר, וּמַה־נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ – הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר־נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.
(יז) וַיֹּאמֶר – חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם.
(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.
(יט) אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב, אוֹ־אָח.
(כ) וַנֹּאמֶר, אֶל־אֲדֹנִי, יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.
(כא) וַתֹּאמֶר, אֶל־עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו.
(כב) וַנֹּאמֶר, אֶל־אֲדֹנִי, לֹא־יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו: וְעָזַב אֶת־אָבִיו, וָמֵת.
(כג) וַתֹּאמֶר, אֶל־עֲבָדֶיךָ, אִם־לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם – לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי.
(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד־לוֹ – אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי.
(כה) וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ: שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל.
(כו) וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת: אִם־יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ – כִּי־לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ.
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי.
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד־הֵנָּה.
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן – וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.
(ל) וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.
(לא) וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר – וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן – שְׁאֹלָה.
(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים.
(לג) וְעַתָּה, יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר – עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם־אֶחָיו.
(לד) כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת־אָבִי.
שם ה׳ מובא בכתיב ה׳. הפסוקים המלאים בקישורים למטה.
⚖️ כתוב / מפרשים
בצד אחד מה שכתוב בפסוק, ובצד השני פירוש. הפירוש הוא דרך אחת להבין, לא חלק מהפסוק.
📜 כתוב: "הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ" (בראשית מד, טז)
💭 מפרשים: רש"י: "יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת, מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ". יהודה מפרש את הגביע כעונש על חטא ישן.
📜 כתוב: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (בראשית מד, יח)
💭 מפרשים: רמב"ן: ה"דָבָר" שיהודה מבקש הוא "הַתְּמוּרָה אֲשֶׁר יְחַלֶּה פָּנָיו לְהַחְלִיף בִּנְיָמִין אָחִיו בּוֹ". רש"י על "כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה": "חָשׁוּב אַתָּה בְעֵינַי כְּמֶלֶךְ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ".
👩🏫 מהלך השיעור (45 דקות)
חומרים: תנ״ך (או דף הפסוקים מהעמוד הזה), מצגת, דף עבודה, לוח
- פתיחה: מהי תשובה אמיתית? (4 דקות)
- קריאה: א-יג, הגביע; השוואה ל"וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם" ולפרק לז (8 דקות)
- יד-יז: "הָאֱלֹהִים מָצָא" ופיתוי יוסף, כתוב/מפרשים (8 דקות)
- נאום יהודה (יח-לד): קריאה בקול וסימון "אָב" ו"הַנַּעַר"; ניתוח מבנה בקבוצות (15 דקות)
- השוואה: יהודה בלז, בלח ובמד (5 דקות)
- כרטיס יציאה (5 דקות)
💬 שאלות לדיון
הבנה (מה כתוב?)
- מה אמרו האחים לשליח לפני החיפוש (מד, ט)? מה קרה כשנמצא הגביע?
- מה הציע יוסף לאחים בפסוק יז?
פרשנות (מה זה אומר?)
- איך מסביר רש"י את "הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ"? על איזה עוון מדובר?
- למה יהודה חוזר בנאום על דברי יעקב "שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי"?
הערכה (מה דעתי?)
- האם המבחן של יוסף היה הוגן? נמקו.
- מה משכנע יותר בנאום: הטיעון ההגיוני או הטיעון הרגשי?
🏁 סיכום השיעור
יוסף בונה מחדש את מצב המכירה: אפשר לחזור לאבא בלי בן רחל. האחים לא עוזבים, ויהודה מציע את עצמו כעבד תחת הנער. הנאום, שבנוי סביב האב וסביב הערבות, הוא רגע התשובה של יהודה והאחים.
🎟️ כרטיס יציאה (2 דקות)
בסוף השיעור כל תלמיד משלים על פתק: "מה המשפט החזק ביותר בנאום יהודה, ולמה? משפט אחד."
🧭 התאמה לפי זרם
השיעור מתאים לשני הזרמים. ההבדל בדגשים:
ממלכתי
- קריאה ספרותית: מבנה נאום יהודה (פנייה, סיפור חוזר, דברי האב, הערבות, הבקשה) והמילים המנחות "אָב" ו"הַנַּעַר".
- השוואה בין המצב בפרק לז למצב בפרק מד: אותו מבחן, תוצאה הפוכה.
- דיון ערכי פתוח: הקרבה עצמית, אחריות לאח, וקבלת העדפה של הורה.
- אמנות השכנוע: רטוריקה של כבוד, רגש והיגיון מול שליט.
ממלכתי-דתי (חמ"ד)
- רש"י (מד, טז): "מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ": השגחה, חטא ועונש.
- רמב"ן (מד, יח) על "דָבָר": הבקשה להחלפה.
- ספורנו (מד, לג): עמידה בהתחייבות לאב, “ולא אחטא לאבי”.
- תשובה גמורה: האחים עומדים באותו ניסיון ונוהגים אחרת (על פי הרעיון המוכר מהלכות תשובה לרמב"ם, ב, א).
💡 הערות למורה
הנאום ארוך; כדאי לחלק את הכיתה לחמש קבוצות, כל קבוצה מנתחת חלק (יח-כ, כא-כג, כד-כט, ל-לב, לג-לד) ומציגה במשפט את מטרתו. בחמ"ד אפשר להביא את דברי הרמב"ם על תשובה גמורה (הלכות תשובה ב, א) כהרחבה. למתקשים: דף עם תמיכה.
📝 בדף העבודה
מבנה המבחן, "הָאֱלֹהִים מָצָא" לפי רש"י, ניתוח הנאום, שאלה בסגנון בגרות ומחוון. יש גם גרסה עם תמיכה.
לדף העבודה ←