הירידה השנייה: "אנכי אערבנו"

(א) וְהָרָעָב, כָּבֵד בָּאָרֶץ.

(ב) וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת־הַשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם, שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל.

(ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה, לֵאמֹר: הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא־תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.

(ד) אִם־יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת־אָחִינוּ, אִתָּנוּ – נֵרְדָה, וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל.

(ה) וְאִם־אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ, לֹא נֵרֵד: כִּי־הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ, לֹא־תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי, אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.

(ו) וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי – לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח.

(ז) וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל־הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַּגֶּד־לוֹ, עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע – כִּי יֹאמַר, הוֹרִידוּ אֶת־אֲחִיכֶם.

(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל־יִשְׂרָאֵל אָבִיו, שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי – וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה; וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם־אֲנַחְנוּ גַם־אַתָּה גַּם־טַפֵּנוּ.

(ט) אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ – מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ: אִם־לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִים.

(י) כִּי, לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ – כִּי־עַתָּה שַׁבְנוּ, זֶה פַעֲמָיִם.

(יא) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם־כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ – קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.

(יב) וְכֶסֶף מִשְׁנֶה, קְחוּ בְיֶדְכֶם; וְאֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם, תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם – אוּלַי מִשְׁגֶּה, הוּא.

(יג) וְאֶת־אֲחִיכֶם, קָחוּ; וְקוּמוּ, שׁוּבוּ אֶל־הָאִישׁ.

(יד) וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת־אֲחִיכֶם אַחֵר, וְאֶת־בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי.

(טו) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת־הַמִּנְחָה הַזֹּאת, וּמִשְׁנֶה־כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת־בִּנְיָמִן; וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף.

(טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם, אֶת־בִּנְיָמִין, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ, הָבֵא אֶת־הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה; וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם.

(יז) וַיַּעַשׂ הָאִישׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף; וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף.

(יח) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף, וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה, אֲנַחְנוּ מוּבָאִים – לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ, וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת־חֲמֹרֵינוּ.

(יט) וַיִּגְּשׁוּ, אֶל־הָאִישׁ, אֲשֶׁר, עַל־בֵּית יוֹסֵף; וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, פֶּתַח הַבָּיִת.

(כ) וַיֹּאמְרוּ, בִּי אֲדֹנִי; יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה, לִשְׁבָּר־אֹכֶל.

(כא) וַיְהִי כִּי־בָאנוּ אֶל־הַמָּלוֹן, וַנִּפְתְּחָה אֶת־אַמְתְּחֹתֵינוּ, וְהִנֵּה כֶסֶף־אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ; וַנָּשֶׁב אֹתוֹ, בְּיָדֵנוּ.

(כב) וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ, לִשְׁבָּר־אֹכֶל; לֹא יָדַעְנוּ, מִי־שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ.

(כג) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל־תִּירָאוּ, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם – כַּסְפְּכֶם, בָּא אֵלָי; וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם, אֶת־שִׁמְעוֹן.

(כד) וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת־הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף; וַיִּתֶּן־מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם, וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם.

(כה) וַיָּכִינוּ, אֶת־הַמִּנְחָה, עַד־בּוֹא יוֹסֵף, בַּצָּהֳרָיִם: כִּי שָׁמְעוּ, כִּי־שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם.

(כו) וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר־בְּיָדָם הַבָּיְתָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ, אָרְצָה.

(כז) וַיִּשְׁאַל לָהֶם, לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם – הַעוֹדֶנּוּ, חָי.

(כח) וַיֹּאמְרוּ, שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ – עוֹדֶנּוּ חָי; וַיִּקְּדוּ, וישתחו וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

(כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת־בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן־אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי; וַיֹּאמַר, אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי.

(ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי־נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל־אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה.

(לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק – וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ לָחֶם.

(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם – כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת־הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי־תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם.

(לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו – הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ, וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ; וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים, אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ.

(לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו, אֲלֵהֶם, וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם, חָמֵשׁ יָדוֹת; וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ, עִמּוֹ.

📜 כתוב: "אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ – מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ" (בראשית מג, ט)

💭 מפרשים: רש"י על "וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ": "שֶׁלֹּא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ מֵת, כִּי אִם חַי"; ועל "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִים": "לָעוֹלָם הַבָּא". יהודה מוכן לשאת אחריות גם בעולם הבא.

📜 כתוב: "וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם, חָמֵשׁ יָדוֹת" (בראשית מג, לד)

💭 מפרשים: ספורנו: "לִרְאוֹת אִם יְקַנְאוּ בּוֹ". רש"י מפרט את חמש המנות: "חֶלְקוֹ עִם אֶחָיו, וּמַשְׂאַת יוֹסֵף וְאָסְנַת וּמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם".