"לא בשמים היא": סמכות חכמים
🎯 מטרות השיעור
- התלמידים יסבירו את מצוות "לא תסור" (דברים יז, יא) ואת דרשת הספרי "אפילו מראים בעיניך על ימין שהוא שמאל".
- התלמידים ימנו לפי הרמב"ם (הלכות ממרים א, א-ב) שלושה סוגי דברים שחייבים לשמוע בהם לבית הדין הגדול.
- התלמידים יספרו את סיפור תנור של עכנאי ויסבירו את דברי רבי יהושע "לא בשמים היא" לפי רבי ירמיה.
- התלמידים יסבירו למה מברכים "וציוונו" על מצווה מדרבנן כמו נר חנוכה (שבת כג ע"א).
❓ השאלה הגדולה של השיעור
מי מכריע איך מקיימים את התורה: בת קול מן השמים, או חכמים בבית הדין?
🧪 פתיחה
שאלה לכיתה: בקבוצת הכדורגל יש שופט. השחקן בטוח שהוא צודק, והשופט פסק אחרת. האם הוא חייב לקבל? למה משחק בלי שופט מוסמך לא יכול להתקיים? אחרי הדיון: גם התורה קבעה מי מכריע.
📖 הסבר למורה
הפסוק בדברים יז, יא מצווה לעשות "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ", ומזהיר "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". הספרי (פיסקא קנד) מחדד: "אֲפִילּוּ מַרְאִים בְּעֵינֶיךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל... שְׁמַע לָהֶם!"
הרמב"ם פותח את הלכות ממרים: "בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הֵם עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה". מי שאינו עושה כהוראתם עובר בלא תעשה של "לא תסור". והחובה חלה על שלושה סוגים: דברים שלמדו "מִפִּי הַשְּׁמוּעָה" (קבלה), דברים שלמדו "מִפִּי דַּעְתָּם" באחת המידות שהתורה נדרשת בהן, ו"סְיָג לַתּוֹרָה": גזרות, תקנות ומנהגות.
בבבא מציעא נט ע"ב, בסיפור תנור של עכנאי, רבי אליעזר מביא אותות ונסים, ובסוף יוצאת בת קול ואומרת שהלכה כמותו. רבי יהושע עומד ואומר "לא בשמים היא". רבי ירמיה מסביר: התורה כבר ניתנה בסיני, וכתוב בה "אחרי רבים להטות", ולכן אין משגיחים בבת קול. רבי נתן שואל את אליהו מה עשה הקב"ה באותה שעה, ואליהו עונה: "נִצְּחוּנִי בָּנַי".
מכאן גם הברכה על מצוות דרבנן: על נר חנוכה מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". הגמרא (שבת כג ע"א) שואלת "והיכן ציוונו?", ורב אויא עונה: מ"לא תסור". כלומר מי שמקיים תקנת חכמים מקיים גם מצוות התורה לשמוע להם.
📜 המקורות (מתוך ספריא)
נוסח המקורות מועתק מספריא, כל מקור עם הקישור שלו. בפסוקים הורדנו את סימני הטעמים.
דברים יז, יא · ספריא
עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל
ספרי, דברים פיסקא קנד · ספריא
יָמִין וּשְׂמֹאל – אֲפִילּוּ מַרְאִים בְּעֵינֶיךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין – שְׁמַע לָהֶם!
רמב"ם, משנה תורה, הלכות ממרים פרק א, הלכה א · ספריא
בֵּית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הֵם עִקַּר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהֵם עַמּוּדֵי הַהוֹרָאָה וּמֵהֶם חֹק וּמִשְׁפָּט יוֹצֵא לְכָל יִשְׂרָאֵל. וַעֲלֵיהֶן הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יא) "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וְכָל הַמַּאֲמִין בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ וּבְתוֹרָתוֹ חַיָּב לִסְמֹךְ מַעֲשֵׂה הַדָּת עֲלֵיהֶן וְלִשָּׁעֵן עֲלֵיהֶן
רמב"ם, הלכות ממרים פרק א, הלכה ב (תחילתה) · ספריא
כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּהוֹרָאָתָן עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יא) "לֹא תָסוּר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
רמב"ם, הלכות ממרים פרק א, הלכה ב · ספריא
אֶחָד דְּבָרִים שֶׁלָּמְדוּ אוֹתָן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה וְהֵם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּמַּדוּם מִפִּי דַּעְתָּם בְּאַחַת מִן הַמִּדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן וְנִרְאָה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁדָּבָר זֶה כָּךְ הוּא. וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁעֲשָׂאוּם סְיָג לַתּוֹרָה וּלְפִי מַה שֶּׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה וְהֵן הַגְּזֵרוֹת וְהַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת.
תלמוד בבלי, בבא מציעא נט ע"ב · ספריא
חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ. יָצָאתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: מָה לָכֶם אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכׇל מָקוֹם.
תלמוד בבלי, בבא מציעא נט ע"ב · ספריא
עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא!״ מַאי ״לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא״? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל, שֶׁכְּבָר כָּתַבְתָּ בְּהַר סִינַי בַּתּוֹרָה ״אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת״. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי נָתָן לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי עָבֵיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא? אֲמַר לֵיהּ: קָא חָיֵיךְ וְאָמַר, ״נִצְּחוּנִי בָּנַי! נִצְּחוּנִי בָּנַי!״
תלמוד בבלי, שבת כג ע"א · ספריא
מַאי מְבָרֵךְ? — מְבָרֵךְ: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנוּכָּה״. וְהֵיכָן צִוָּנוּ? רַב אַוְיָא אָמַר: מִ״לֹּא תָסוּר״. רַב נְחֶמְיָה אָמַר: ״שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ״.
⚖️ כתוב / מפרשים
בצד אחד מה שכתוב במקור, ובצד השני הפירוש, עם שם המפרש.
📜 כתוב: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
💭 מפרשים: הספרי: "אֲפִילּוּ מַרְאִים בְּעֵינֶיךָ עַל יָמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל וְעַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין – שְׁמַע לָהֶם!"
📜 כתוב: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא"
💭 מפרשים: רבי ירמיה: "שֶׁכְּבָר נִתְּנָה תּוֹרָה מֵהַר סִינַי, אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל".
👩🏫 מהלך השיעור (45 דקות)
חומרים: דף המקורות, דף עבודה, לוח
- פתיחה: למה צריך שופט? (5 דקות)
- דברים יז, יא והספרי: "לא תסור" (8 דקות)
- הרמב"ם, הלכות ממרים א, א-ב: שלושת הסוגים, מיון דוגמאות בזוגות (10 דקות)
- תנור של עכנאי: קריאה ודיון (14 דקות)
- "והיכן ציוונו?", שאלה בסגנון בגרות (סעיף ג) וכרטיס יציאה (8 דקות)
💬 שאלות לדיון
הבנה (מה כתוב?)
- על פי מה מצווה הפסוק לעשות, וממה אסור לסור?
- מה עשה רבי אליעזר כדי להוכיח שהלכה כמותו?
פרשנות (מה זה אומר?)
- לפי הרמב"ם, מהם שלושת סוגי הדברים שחייבים לשמוע בהם לבית הדין? תנו דוגמה לכל אחד.
- מה פירוש "נצחוני בני"? למה הקב"ה "שמח" לפי הסיפור?
הערכה (מה דעתי?)
- הספרי אומר לשמוע גם כשנראה לך שימין הוא שמאל. מה הסכנה במצב שבו כל אחד פוסק לעצמו?
- "לא בשמים היא": מה זה אומר על האחריות של חכמים ושל לומדי תורה בכל דור?
🎓 שאלה בסגנון בגרות (13 נקודות, ניסוח מקורי)
שאלה בסגנון שאלה 9 בשאלון 5381 (13 נקודות). ניסוח מקורי של המורה החדש.
- א. "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא). (1) הסבירו את דרשת הספרי על המילים "ימין ושמאל". (2) מהו הלאו שעובר מי שאינו עושה כהוראת בית הדין, לפי הרמב"ם? (4 נקודות)
- ב. לפי הרמב"ם (הלכות ממרים א, ב), חייבים לשמוע לבית הדין הגדול בשלושה סוגי דברים. כתבו שניים מהם, ותנו דוגמה לאחד. (4 נקודות)
- ג. "עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (בבא מציעא נט ע"ב). (1) מה קרה לפני שאמר רבי יהושע את דבריו? (2) הסבירו את דבריו לפי רבי ירמיה. (5 נקודות)
התשובה המלאה במחוון של דף העבודה. עוד שאלות כאלה: בנק השאלות של היחידה.
🏁 סיכום השיעור
התורה ניתנה בשמים, אבל הפסיקה בה נעשית בארץ: התורה עצמה ציוותה לשמוע לחכמים ("לא תסור"), והרמב"ם רואה בבית הדין הגדול את "עיקר תורה שבעל פה". גם בת קול לא מכריעה הלכה, כי "לא בשמים היא". כך תקנות חכמים, כמו נר חנוכה, נעשות חלק מ"וציוונו".
🎟️ כרטיס יציאה (2 דקות)
בסוף השיעור כל תלמיד כותב על פתק שתי שורות:
- דבר אחד שלמדתי היום: ____________
- שאלה אחת שעדיין יש לי: ____________
💡 הערות למורה
שימו לב לתוכנית: לפי עמוד המשרד, בשאלון 5381 נלמד כל החומר ביסודות תורה שבעל פה חוץ מנושא העיון השלישי, מחלוקות בהלכה. השיעור הזה עוסק בסמכות חכמים ואינו נכנס לדיני מחלוקת (אלו ואלו, הכרעה כבית הלל), ואת אלה השארנו בבנק השאלות כשאלות לשאלון 6281 בלבד. סיפור תנור של עכנאי ארוך יותר; כאן הבאנו רק את סופו. בהמשך הסוגיה יש קטעים קשים (נידוי רבי אליעזר), וכדאי להחליט מראש כמה מהם לקרוא בכיתה.
📝 בדף העבודה
"לא תסור" והספרי, שלושת הסוגים ברמב"ם, תנור של עכנאי, "והיכן ציוונו?", ושאלה בסגנון בגרות. מחוון מלא בעמוד השני.
לדף העבודה ←