ויקהל: שבת, נדבת לב ובצלאל

(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר־צִוָּה ה׳, לַעֲשֹׂת אֹתָם.

(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה׳; כָּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.

(ג) לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת.

(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר־צִוָּה ה׳ לֵאמֹר.

(ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה, לַה׳, כֹּל נְדִיב לִבּוֹ, יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה׳: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.

(ו) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.

(ז) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.

(ח) וְשֶׁמֶן, לַמָּאוֹר; וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.

(ט) וְאַבְנֵי־שֹׁהַם--וְאַבְנֵי, מִלֻּאִים: לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן.

(י) וְכָל־חֲכַם־לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוָּה ה׳.

(יא) אֶת־הַמִּשְׁכָּן--אֶת־אָהֳלוֹ, וְאֶת־מִכְסֵהוּ; אֶת־קְרָסָיו, וְאֶת־קְרָשָׁיו, אֶת־בְּרִיחָו, אֶת־עַמֻּדָיו וְאֶת־אֲדָנָיו.

(יב) אֶת־הָאָרֹן וְאֶת־בַּדָּיו, אֶת־הַכַּפֹּרֶת; וְאֵת, פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ.

(יג) אֶת־הַשֻּׁלְחָן וְאֶת־בַּדָּיו, וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו; וְאֵת, לֶחֶם הַפָּנִים.

(יד) וְאֶת־מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת־כֵּלֶיהָ, וְאֶת־נֵרֹתֶיהָ; וְאֵת, שֶׁמֶן הַמָּאוֹר.

(טו) וְאֶת־מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, וְאֶת־בַּדָּיו, וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים; וְאֶת־מָסַךְ הַפֶּתַח, לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן.

(טז) אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה, וְאֶת־מִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר־לוֹ, אֶת־בַּדָּיו, וְאֶת־כָּל־כֵּלָיו; אֶת־הַכִּיֹּר, וְאֶת־כַּנּוֹ.

(יז) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר, אֶת־עַמֻּדָיו וְאֶת־אֲדָנֶיהָ; וְאֵת, מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר.

(יח) אֶת־יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת־יִתְדֹת הֶחָצֵר, וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶם.

(יט) אֶת־בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ: אֶת־בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְאֶת־בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן.

(כ) וַיֵּצְאוּ כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה.

(כא) וַיָּבֹאוּ, כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת־תְּרוּמַת ה׳ לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל־עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי, הַקֹּדֶשׁ.

(כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל־הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל־כְּלִי זָהָב, וְכָל־אִישׁ, אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה׳.

(כג) וְכָל־אִישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָא אִתּוֹ, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--וְשֵׁשׁ וְעִזִּים; וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, הֵבִיאוּ.

(כד) כָּל־מֵרִים, תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת, הֵבִיאוּ, אֵת תְּרוּמַת ה׳; וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, לְכָל־מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה--הֵבִיאוּ.

(כה) וְכָל־אִשָּׁה חַכְמַת־לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה, אֶת־הַתְּכֵלֶת וְאֶת־הָאַרְגָּמָן, אֶת־תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וְאֶת־הַשֵּׁשׁ.

(כו) וְכָל־הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה: טָווּ, אֶת־הָעִזִּים.

(כז) וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ--אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם, וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים: לָאֵפוֹד, וְלַחֹשֶׁן.

(כח) וְאֶת־הַבֹּשֶׂם, וְאֶת־הַשָּׁמֶן: לְמָאוֹר--וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.

(כט) כָּל־אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם, לְהָבִיא לְכָל־הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת בְּיַד־מֹשֶׁה--הֵבִיאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל נְדָבָה, לַה׳.

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן־אוּרִי בֶן־חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.

(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל־מְלָאכָה.

(לב) וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת--לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.

(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל־מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.

(לד) וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן־אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה־דָן.

(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת־לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל־מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל־מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת.

📜 כתוב: "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ" (שמות לה, ב)

💭 מפרשים: רש"י: "הִקְדִּים לָהֶם אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת". (מכאן למדו חז"ל שאבות המלאכות האסורות בשבת הן המלאכות שהיו במשכן.)

📜 כתוב: "וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ--אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם" (שמות לה, כז)

💭 מפרשים: רש"י: הנשיאים אמרו "יִתְנַדְּבוּ צִבּוּר מַה שֶּׁמִּתְנַדְּבִין, וּמַה שֶּׁמְּחַסְּרִים, אָנוּ מַשְׁלִימִין אוֹתוֹ", אבל הציבור השלים הכול. במדרש שם הם נענשו על העיכוב: המילה "והנשאם" כתובה חסר.

📜 כתוב: "וַיָּבֹאוּ, כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂאוֹ לִבּוֹ" (שמות לה, כא)

💭 מפרשים: רמב"ן: אלה בעלי המלאכה, כי "לֹא הָיָה בָּהֶם שֶׁלָּמַד אֶת הַמְּלָאכוֹת הָאֵלֶּה מִמְּלַמֵּד", אבל לבם נשא אותם לגשת ולומר "אֲנִי אֶעֱשֶׂה". נדבת לב היא גם אומץ להתנדב בכישרון.