לוחות שניים: "ה׳ ה׳ אל רחום וחנון"

(א) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, פְּסָל־לְךָ שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי, עַל־הַלֻּחֹת, אֶת־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל־הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.

(ב) וֶהְיֵה נָכוֹן, לַבֹּקֶר; וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל־הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל־רֹאשׁ הָהָר.

(ג) וְאִישׁ לֹא־יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם־אִישׁ אַל־יֵרָא בְּכָל־הָהָר; גַּם־הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל־יִרְעוּ, אֶל־מוּל הָהָר הַהוּא.

(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי־לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל־הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳, אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.

(ה) וַיֵּרֶד ה׳ בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, ה׳.

(ו) וַיַּעֲבֹר ה׳ עַל־פָּנָיו, וַיִּקְרָא, ה׳ ה׳, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן--אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב־חֶסֶד וֶאֱמֶת.

(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָוֺן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲוֺן אָבוֹת עַל־בָּנִים וְעַל־בְּנֵי בָנִים, עַל־שִׁלֵּשִׁים וְעַל־רִבֵּעִים.

(ח) וַיְמַהֵר, מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ.

(ט) וַיֹּאמֶר אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדֹנָי, יֵלֶךְ־נָא אֲדֹנָי, בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם־קְשֵׁה־עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.

(י) וַיֹּאמֶר, הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית, נֶגֶד כָּל־עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת, אֲשֶׁר לֹא־נִבְרְאוּ בְכָל־הָאָרֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִם; וְרָאָה כָל־הָעָם אֲשֶׁר־אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת־מַעֲשֵׂה ה׳, כִּי־נוֹרָא הוּא, אֲשֶׁר אֲנִי, עֹשֶׂה עִמָּךְ.

(יא) שְׁמָר־לְךָ--אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוְּךָ הַיּוֹם; הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ, אֶת־הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.

(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה, בָּא עָלֶיהָ: פֶּן־יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ, בְּקִרְבֶּךָ.

(יג) כִּי אֶת־מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן, וְאֶת־מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת־אֲשֵׁרָיו, תִּכְרֹתוּן.

(יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה, לְאֵל אַחֵר: כִּי ה׳ קַנָּא שְׁמוֹ, אֵל קַנָּא הוּא.

(טו) פֶּן־תִּכְרֹת בְּרִית, לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ; וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וְקָרָא לְךָ, וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ.

(טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו, לְבָנֶיךָ; וְזָנוּ בְנֹתָיו, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן, וְהִזְנוּ אֶת־בָּנֶיךָ, אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן.

(יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשֶׂה־לָּךְ.

(יח) אֶת־חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם.

(יט) כָּל־פֶּטֶר רֶחֶם, לִי; וְכָל־מִקְנְךָ תִּזָּכָר, פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה.

(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם־לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ; כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה, וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.

(כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת; בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת.

(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים; וְחַג, הָאָסִיף--תְּקוּפַת, הַשָּׁנָה.

(כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל־זְכוּרְךָ, אֶת־פְּנֵי הָאָדֹן ה׳, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

(כד) כִּי־אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְהִרְחַבְתִּי אֶת־גְּבֻלֶךָ; וְלֹא־יַחְמֹד אִישׁ, אֶת־אַרְצְךָ, בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה.

(כה) לֹא־תִשְׁחַט עַל־חָמֵץ, דַּם־זִבְחִי; וְלֹא־יָלִין לַבֹּקֶר, זֶבַח חַג הַפָּסַח.

(כו) רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית ה׳ אֱלֹהֶיךָ; לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

(כז) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה, כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית--וְאֶת־יִשְׂרָאֵל.

(כח) וַיְהִי־שָׁם עִם־ה׳, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה--לֶחֶם לֹא אָכַל, וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל־הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים.

(כט) וַיְהִי, בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה, בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר; וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו--בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ.

(ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת־מֹשֶׁה, וְהִנֵּה קָרַן, עוֹר פָּנָיו; וַיִּירְאוּ, מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.

(לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה, וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל־הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה; וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם.

(לב) וְאַחֲרֵי־כֵן נִגְּשׁוּ, כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיְצַוֵּם--אֵת כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ אִתּוֹ, בְּהַר סִינָי.

(לג) וַיְכַל מֹשֶׁה, מִדַּבֵּר אִתָּם; וַיִּתֵּן עַל־פָּנָיו, מַסְוֶה.

(לד) וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳, לְדַבֵּר אִתּוֹ, יָסִיר אֶת־הַמַּסְוֶה, עַד־צֵאתוֹ; וְיָצָא, וְדִבֶּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת, אֲשֶׁר יְצֻוֶּה.

(לה) וְרָאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל, אֶת־פְּנֵי מֹשֶׁה, כִּי קָרַן, עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה; וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת־הַמַּסְוֶה עַל־פָּנָיו, עַד־בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ.

📜 כתוב: "ה׳ ה׳, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד, ו)

💭 מפרשים: רש"י: "ה׳ ה׳" = "מִדַּת רַחֲמִים הִיא, אַחַת קֹדֶם שֶׁיֶּחֱטָא, וְאַחַת אַחַר שֶׁיֶּחֱטָא וְיָשׁוּב"; ועל "ארך אפים": "מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְאֵינוֹ מְמַהֵר לִפָּרַע, שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה".

📜 כתוב: "וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה" (שמות לד, ז)

💭 מפרשים: רש"י מביא שני פירושים: לפי הפשט ה׳ "נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט", ולפי חז"ל (יומא פו): "מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים וְלֹא יְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים".

📜 כתוב: "וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע, כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות לד, כט)

💭 מפרשים: רש"י: "לְשׁוֹן קַרְנַיִם, שֶׁהָאוֹר מַבְהִיק וּבוֹלֵט כְּמִין קֶרֶן". ועל פחד העם (לד, ל): "בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל עֲבֵרָה": לפני החטא לא פחדו ממראה כבוד ה׳, ואחריו פחדו אפילו מפני משה.