יעקב בבית לבן: "ולמה רמיתני"

(א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי־קֶדֶם.

(ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה־שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי־צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ – כִּי מִן־הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל־פִּי הַבְּאֵר.

(ג) וְנֶאֶסְפוּ־שָׁמָּה כָל־הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת־הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת־הָאֶבֶן עַל־פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.

(ד) וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.

(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת־לָבָן בֶּן־נָחוֹר; וַיֹּאמְרוּ, יָדָעְנוּ.

(ו) וַיֹּאמֶר לָהֶם, הֲשָׁלוֹם לוֹ; וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם – וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ, בָּאָה עִם־הַצֹּאן.

(ז) וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל – לֹא־עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ.

(ח) וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל־הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן.

(ט) עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ – כִּי רֹעָה, הִוא.

(י) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל, בַּת־לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת־צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

(יא) וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.

(יב) וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן־רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.

(יג) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת־שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן־אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק־לוֹ וַיְנַשֶּׁק־לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל־בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים.

(טו) וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי־אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ.

(טז) וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.

(יז) וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת־תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.

(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת־רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה.

(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי.

(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

(כא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־לָבָן הָבָה אֶת־אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ.

(כב) וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.

(כג) וַיְהִי בָעֶרֶב – וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ.

(כד) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ – לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה.

(כה) וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל־לָבָן, מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי – הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.

(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ – לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה.

(כז) מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

(כח) וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה.

(כט) וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ – לָהּ, לְשִׁפְחָה.

(ל) וַיָּבֹא גַּם אֶל־רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם־אֶת־רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

(לא) וַיַּרְא ה׳ כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה.

(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי־רָאָה ה׳ בְּעָנְיִי – כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.

(לג) וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר כִּי־שָׁמַע ה׳ כִּי־שְׂנוּאָה אָנֹכִי, וַיִּתֶּן־לִי גַּם־אֶת־זֶה; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, שִׁמְעוֹן.

(לד) וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי, כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ, לֵוִי.

(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־ה׳ – עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה; וַתַּעֲמֹד, מִלֶּדֶת.

📜 כתוב: "וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה" (בראשית כט, כה)

💭 מפרשים: רש"י: "אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל", ורחל מסרה אותם לאחותה כדי שלא תתבייש: "עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי". המדרש (בראשית רבה ע, יט) שם בפי לאה תשובה חריפה ליעקב: "לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ", כלומר: גם אתה ענית לאביך בשם אחיך.

📜 כתוב: "וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת" (בראשית כט, יז)

💭 מפרשים: רש"י: "שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה לַעֲלוֹת בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו וּבוֹכָה", כי אמרו "הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן". אבן עזרא: "רכות. כמשמעו", כלומר תיאור פשוט של מראה העיניים.

📜 כתוב: "וַיַּרְא ה׳ כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה" (בראשית כט, לא)

💭 מפרשים: רמב"ן: "לֵאָה רִמְּתָה בַּאֲחוֹתָהּ גַּם בְּיַעֲקֹב", ולכן יעקב שנא אותה; "וְהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ כִּי לְהִנָּשֵׂא אֶל הַצַּדִּיק עָשְׂתָה כֵן, וְרִחֵם עָלֶיהָ".

📜 כתוב: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־ה׳" (בראשית כט, לה)

💭 מפרשים: רש"י: "שֶׁנָּטַלְתִּי יוֹתֵר מֵחֶלְקִי, מֵעַתָּה יֵשׁ לִי לְהוֹדוֹת".