כיתה ח'תושב"ע · משנהשיעור 3 מתוך 345 דק'בבא בתרא ב, א-ב; ב, ד; ב, יב

"מַרְחִיקִין... מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ": ריחיים, תנור, חלון ואילן

🖨️ דף עבודה להדפסה ✅ מחוון 🤝 דף עם תמיכה

⬇️ הורדה:מערך + מחוון · PDF מערך + מחוון · Word דף עבודה · PDF דף עבודה · Word מצגת · PowerPoint

🎯 מטרות השיעור

התלמידים יסבירו את העיקרון של פרק ב: מותר לאדם לעשות בתוך שלו, אבל עליו להרחיק דברים שעלולים להזיק לשכן.
התלמידים יפרטו את ההרחקות במשנה א-ב: גפת, זבל ומלח מן הכותל, ריחיים ותנור, ויסבירו לפי הרע"ב מה בדיוק מזיק בכל אחד.
התלמידים יסבירו את ההרחקה של כותל וחלון (משנה ד) לפי הרע"ב: "כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל וְיַשְׁקִיף".
התלמידים יסבירו את דין האילן הסמוך לשדה חברו (משנה יב), ויבחינו בין "הרחקה מראש" ובין "תשלום על נזק" (מחלוקת רבי שמעון, משנה ב).

❓ השאלה הגדולה של היחידה

איך חיים טוב עם שכנים כשיש לנו שטח משותף? מה מותר לי לבקש מהשכן, ומה אני חייב לתת?

השיעור השלישי שואל: מה מותר לי לעשות בתוך שלי, כשזה עלול להזיק לשכן?

🧪 פתיחה

מציגים שלוש "תלונות" של שכנים: "השכן הציב טאבון צמוד לקיר שלי, והקיר מתחמם ונסדק", "השכן בנה קומה, ועכשיו מהגג שלו רואים לי לתוך הסלון", "העץ של השכן שולח שורשים לתוך הגינה שלי". שואלים: "זה השטח שלו. מותר לו?" הכיתה מצביעה, ומגלים שהמשנה דנה בדיוק במקרים האלה לפני כ-1,800 שנה.

📖 הסבר למורה

משנה א: "מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים". גפת היא לפי הרע"ב "פְּסֹלֶת הַזֵּיתִים לְאַחַר שֶׁנֶּעֶצְרוּ בְּבֵית הַבַּד". כולם מחממים או מרטיבים את הקיר ומחלישים אותו. העיקרון חשוב: אדם חייב להרחיק גם כשעדיין אין שם כותל, "שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ חֲבֵרוֹ וְיִבְנֶה בְּצַד הַמֵּצַר שֶׁלּוֹ וְנִמְצָא זֶה מַזִּיקוֹ".

ריחיים ותנור: "וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכֶב". הרע"ב: הריחיים "קָשִׁים לַכֹּתֶל, שֶׁמְּנִידִים אֶת הַקַּרְקַע" (רעידות). התנור מורחק "לְפִי שֶׁהֶבֶל הַתַּנּוּר מַזִּיק לַכֹּתֶל" (חום). משנה ב מוסיפה: תנור בתוך הבית רק אם יש מעליו "גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת", לפי הרע"ב "כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאחַז הָאוּר בַּתִּקְרָה".

ואם הזיק בכל זאת? "וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק". רבי שמעון חולק: אם הרחיק כשיעור, "פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם". הרע"ב פוסק כתנא קמא ומסביר למה צריך גם להרחיק וגם לשלם: "שֶׁמָּא יַדְלִיק בָּתֵּיהֶם וְאֵין לוֹ מַה לְשַׁלֵּם". מניעה קודמת לפיצוי.

משנה ד: מי שבונה כותל ליד חלון של שכן מרחיק ארבע אמות, "וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת". הרע"ב מסביר את הכותל שמתחת לחלון: "כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עַל רֹאשׁ הַכֹּתֶל וְיַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן". שוב "הזק ראיה" מהשיעור הראשון.

משנה יב: "לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת". לפי הרע"ב, כדי שבעל העץ "לֹא יְהֵא צָרִיךְ לְהַכְנִיס מַחֲרֵשָׁתוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ". ושורשים שנכנסו לשדה השכן: "מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה". בעל השדה רשאי לקצוץ אותם.

📜 המקור (המשנה מתוך ספריא, נוסח תורת אמת; רע"ב מתוך ספריא)

משנה, בבא בתרא פרק ב, משנה א

לֹא יַחְפֹּר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִּיד וְאֶת הַסְּלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בְּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי רַגְלַיִם מִן הַכֹּתֶל שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּמַרְחִיקִין אֶת הָרֵחַיִם שְׁלשָׁה מִן הַשֶּׁכֶב, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הָרָכֶב. וְאֶת הַתַּנוּר, שְׁלשָׁה מִן הַכִּלְיָא, שֶׁהֵן אַרְבָּעָה מִן הַשָּׂפָה

משנה, בבא בתרא פרק ב, משנה ב

לֹא יַעֲמִיד אָדָם תַּנּוּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל גַּבָּיו גֹּבַהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. הָיָה מַעֲמִידוֹ בָעֲלִיָּה, צָרִיך שֶׁיְּהֵא תַחְתָּיו מַעֲזִיבָה שְׁלשָׁה טְפָחִים. וּבַכִּירָה, טֶפַח. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ, אֶלָּא שֶׁאִם הִזִּיק, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם

משנה, בבא בתרא פרק ב, משנה ד

מִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת

משנה, בבא בתרא פרק ב, משנה יב

לֹא יִטַּע אָדָם אִילָן סָמוּךְ לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, אֶחָד גְּפָנִים וְאֶחָד כָּל אִילָן. הָיָה גָדֵר בֵּינְתַיִם, זֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן, וְזֶה סוֹמֵךְ לַגָּדֵר מִכָּאן. הָיוּ שָׁרָשִׁים יוֹצְאִין לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה. הָיָה חוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, קוֹצֵץ וְיוֹרֵד, וְהָעֵצִים שֶׁלּוֹ