"ה׳ יהיה ביני ובינך": ברית יהונתן ודוד והחצים

(א) וַיִּבְרַח דָּוִד, (מנוות) [מִנָּיוֹת] בָּרָמָה; וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן, מֶה עָשִׂיתִי מֶה-עֲוֺנִי וּמֶה-חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ – כִּי מְבַקֵּשׁ, אֶת-נַפְשִׁי.

(ב) וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה, לֹא תָמוּת – הִנֵּה (לו-עשה) [לֹא-יַעֲשֶׂה] אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן, וְלֹא יִגְלֶה אֶת-אָזְנִי; וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, אֵין זֹאת.

(ג) וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד, וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַיֹּאמֶר אַל-יֵדַע-זֹאת יְהוֹנָתָן, פֶּן-יֵעָצֵב; וְאוּלָם, חַי-ה׳ וְחֵי נַפְשֶׁךָ – כִּי כְפֶשַׂע, בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת.

(ד) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, אֶל-דָּוִד: מַה-תֹּאמַר נַפְשְׁךָ, וְאֶעֱשֶׂה-לָּךְ.

(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית.

(ו) אִם-פָּקֹד יִפְקְדֵנִי, אָבִיךָ: וְאָמַרְתָּ, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית-לֶחֶם עִירוֹ – כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם, לְכָל-הַמִּשְׁפָּחָה.

(ז) אִם-כֹּה יֹאמַר טוֹב, שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ; וְאִם-חָרֹה יֶחֱרֶה, לוֹ – דַּע, כִּי-כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ.

(ח) וְעָשִׂיתָ חֶסֶד, עַל-עַבְדֶּךָ, כִּי בִּבְרִית ה׳, הֵבֵאתָ אֶת-עַבְדְּךָ עִמָּךְ; וְאִם-יֶשׁ-בִּי עָוֺן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד-אָבִיךָ לָמָּה-זֶּה תְבִיאֵנִי.

(ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, חָלִילָה לָּךְ: כִּי אִם-יָדֹעַ אֵדַע, כִּי-כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ – וְלֹא אֹתָהּ, אַגִּיד לָךְ.

(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, מִי יַגִּיד לִי; אוֹ מַה-יַּעַנְךָ אָבִיךָ, קָשָׁה.

(יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה; וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם, הַשָּׂדֶה.

(יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי-אֶחְקֹר אֶת-אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית, וְהִנֵּה-טוֹב, אֶל-דָּוִד – וְלֹא-אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת-אָזְנֶךָ.

(יג) כֹּה-יַעֲשֶׂה ה׳ לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף, כִּי-יֵיטִב אֶל-אָבִי אֶת-הָרָעָה עָלֶיךָ – וְגָלִיתִי אֶת-אָזְנֶךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם; וִיהִי ה׳ עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-אָבִי.

(יד) וְלֹא, אִם-עוֹדֶנִּי חָי; וְלֹא-תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד ה׳, וְלֹא אָמוּת.

(טו) וְלֹא-תַכְרִית אֶת-חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי, עַד-עוֹלָם; וְלֹא, בְּהַכְרִת ה׳ אֶת-אֹיְבֵי דָוִד, אִישׁ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

(טז) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן, עִם-בֵּית דָּוִד; וּבִקֵּשׁ ה׳, מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.

(יז) וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת-דָּוִד, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ: כִּי-אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ.

(כד) וַיִּסָּתֵר דָּוִד, בַּשָּׂדֶה; וַיְהִי הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ (על-) [אֶל-] הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל.

(כה) וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל-מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶל-מוֹשַׁב הַקִּיר, וַיָּקָם יְהוֹנָתָן, וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל; וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד.

(כו) וְלֹא-דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי-לֹא טָהוֹר.

(כז) וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד; וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מַדּוּעַ לֹא-בָא בֶן-יִשַׁי גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם, אֶל-הַלָּחֶם.

(כח) וַיַּעַן יְהוֹנָתָן, אֶת-שָׁאוּל: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי, עַד-בֵּית לָחֶם.

(כט) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר, וְהוּא צִוָּה-לִי אָחִי, וְעַתָּה אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-אֶחָי; עַל-כֵּן לֹא-בָא, אֶל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ.

(ל) וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת: הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ.

(לא) כִּי כָל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן, אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ; וְעַתָּה, שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי – כִּי בֶן-מָוֶת, הוּא.

(לב) וַיַּעַן, יְהוֹנָתָן, אֶת-שָׁאוּל, אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת, מֶה עָשָׂה.

(לג) וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת-הַחֲנִית עָלָיו, לְהַכֹּתוֹ; וַיֵּדַע, יְהוֹנָתָן, כִּי-כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו, לְהָמִית אֶת-דָּוִד.

(לד) וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, בָּחֳרִי-אָף; וְלֹא-אָכַל בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לֶחֶם – כִּי נֶעְצַב אֶל-דָּוִד, כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו.

(לה) וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד; וְנַעַר קָטֹן, עִמּוֹ.

(לו) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ – רֻץ מְצָא נָא אֶת-הַחִצִּים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה; הַנַּעַר רָץ, וְהוּא-יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ.

(לז) וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד-מְקוֹם הַחֵצִי, אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן; וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא הַחֵצִי, מִמְּךָ וָהָלְאָה.

(לח) וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, מְהֵרָה חוּשָׁה אַל-תַּעֲמֹד; וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן, אֶת־[הַחִצִּים] (החצי), וַיָּבֹא, אֶל-אֲדֹנָיו.

(לט) וְהַנַּעַר, לֹא-יָדַע מְאוּמָה; אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד, יָדְעוּ אֶת-הַדָּבָר.

(מ) וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת-כֵּלָיו, אֶל-הַנַּעַר אֲשֶׁר-לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ הָבֵיא הָעִיר.

(מא) הַנַּעַר, בָּא, וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב, וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים; וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, עַד-דָּוִד, הִגְדִּיל.

(מב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם ה׳ לֵאמֹר, ה׳ יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.

📜 כתוב: "כִּי כְפֶשַׂע, בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת" (שמואל א כ, ג)

💭 מפרשים: רש"י: "כִּפְסִיעָה אַחַת נִפְטַרְתִּי מִפָּנָיו", כלומר, דוד ניצל מן החנית בצעד אחד בלבד.

📜 כתוב: "כִּי כָל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן, אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ" (שמואל א כ, לא)

💭 מפרשים: מצודת דוד מסביר את דברי שאול: "כי כל ימי חייו לא תתקיים, לא אתה ולא המלכות". שאול רואה בדוד סכנה למלוכה של יהונתן.

📜 כתוב: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם ה׳" (שמואל א כ, מב)

💭 מפרשים: מצודת דוד: "כאומר זכור תזכור אשר נשבענו": יהונתן מבקש שדוד יזכור את הברית גם בעתיד, כשיהיה מלך.