יעקב לפני פרעה וכלכלת הרעב: "מעט ורעים היו ימי שני חיי"

(א) וַיָּבֹא יוֹסֵף, וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה, וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם, בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנָּם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

(ב) וּמִקְצֵה אֶחָיו, לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים; וַיַּצִּגֵם, לִפְנֵי פַרְעֹה.

(ג) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־אֶחָיו, מַה־מַּעֲשֵׂיכֶם; וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה, רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ – גַּם־אֲנַחְנוּ, גַּם־אֲבוֹתֵינוּ.

(ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי־אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי־כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְעַתָּה יֵשְׁבוּ־נָא עֲבָדֶיךָ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

(ה) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ, בָּאוּ אֵלֶיךָ.

(ו) אֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפָנֶיךָ הִוא – בְּמֵיטַב הָאָרֶץ, הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ: יֵשְׁבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן – וְאִם־יָדַעְתָּ וְיֶשׁ־בָּם אַנְשֵׁי־חַיִל, וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־אֲשֶׁר־לִי.

(ז) וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־יַעֲקֹב אָבִיו, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב, אֶת־פַּרְעֹה.

(ח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל־יַעֲקֹב: כַּמָּה, יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ.

(ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל־פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת־יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי, בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.

(י) וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב, אֶת־פַּרְעֹה; וַיֵּצֵא, מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.

(יא) וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף, אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס – כַּאֲשֶׁר, צִוָּה פַרְעֹה.

(יב) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו, וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיו – לֶחֶם, לְפִי הַטָּף.

(יג) וְלֶחֶם אֵין בְּכָל־הָאָרֶץ, כִּי־כָבֵד הָרָעָב מְאֹד; וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאֶרֶץ כְּנַעַן, מִפְּנֵי, הָרָעָב.

(יד) וַיְלַקֵּט יוֹסֵף, אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר־הֵם שֹׁבְרִים; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־הַכֶּסֶף, בֵּיתָה פַרְעֹה.

(טו) וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף, מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ כָל־מִצְרַיִם אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה־לָּנוּ לֶחֶם, וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ: כִּי אָפֵס, כָּסֶף.

(טז) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם, וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם – אִם־אָפֵס, כָּסֶף.

(יז) וַיָּבִיאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם, אֶל־יוֹסֵף, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר, וּבַחֲמֹרִים; וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־מִקְנֵהֶם, בַּשָּׁנָה הַהִוא.

(יח) וַתִּתֹּם, הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא־נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי, כִּי אִם־תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל־אֲדֹנִי: לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם־גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ.

(יט) לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ, גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ – קְנֵה־אֹתָנוּ וְאֶת־אַדְמָתֵנוּ, בַּלָּחֶם; וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ, עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן־זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.

(כ) וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת־כָּל־אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי־מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי־חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה.

(כא) וְאֶת־הָעָם – הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל־מִצְרַיִם, וְעַד־קָצֵהוּ.

(כב) רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה: כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת־חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה – עַל־כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת־אַדְמָתָם.

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־הָעָם, הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה; הֵא־לָכֶם זֶרַע, וּזְרַעְתֶּם אֶת־הָאֲדָמָה.

(כד) וְהָיָה, בַּתְּבוּאֹת, וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית, לְפַרְעֹה; וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם, וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם – וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם.

(כה) וַיֹּאמְרוּ, הֶחֱיִתָנוּ; נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.

(כו) וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד־הַיּוֹם הַזֶּה עַל־אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה – לַחֹמֶשׁ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לְבַדָּם – לֹא הָיְתָה, לְפַרְעֹה.

(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד.

(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי־יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו – שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה.

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל־נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.

(ל) וְשָׁכַבְתִּי, עִם־אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.

(לא) וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי – וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה.

📜 כתוב: "מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז, ט)

💭 מפרשים: רמב"ן: "לֹא יָדַעְתִּי טַעַם הַזָּקֵן אָבִינוּ, מָה מוּסָר הוּא שֶׁיִּתְאוֹנֵן אֶל הַמֶּלֶךְ", ומיישב: יעקב נראה זקן מאוד, "וּפַרְעֹה תָּמַהּ עַל זִקְנוּתוֹ". ספורנו: "בְּרֹב טִרְדַּת מְזוֹנוֹת וְדַאֲגוֹת הַקּוֹרוֹת".

📜 כתוב: "וְאֶת־הָעָם – הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים" (בראשית מז, כא)

💭 מפרשים: רש"י: "לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו". ספורנו על פסוק כו: יוסף הראה להם "שֶׁהַדִּין כָּךְ", ולא הטיל מס "דֶּרֶךְ גָּזֵל".