מחוון למורה

מחוון: תנורו של עכנאי: "לא בשמים היא" ו"שערי אונאה"

1. החרוב: נעקר מאה (או ארבע מאות) אמה – "אין מביאין ראיה מן החרוב". אמת המים: חזרה לאחור – "אין מביאין ראיה מאמת המים". כותלי בית המדרש: נטו ליפול; רבי יהושע גער בהם, ונשארו "מטין ועומדין". בת קול: "הלכה כמותו בכל מקום"; רבי יהושע: "לא בשמים היא".
2. התורה כבר ניתנה מהר סיני, ואין משגיחים בבת קול; בתורה כתוב "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת".
3. אליהו סיפר לרבי נתן שהקב"ה חייך ואמר "נצחוני בני". פירוש אפשרי: הקב"ה שמח שחכמים מכריעים בתורה לפי הכללים שנתן להם (פירוש, כל תשובה מנומקת).
4. רבי עקיבא: לבש שחורים, ישב במרחק ארבע אמות ואמר "כמדומה לי שחבירים בדילים ממך" – כדי שלא יודיע לו "אדם שאינו הגון" ויחריב את העולם. רבי אליעזר: קרע בגדיו, חלץ מנעליו, ישב על הקרקע ובכה. רבן גמליאל: בסערה אמר "שלא לכבודי עשיתי... אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל". אימא שלום: מנעה מרבי אליעזר ליפול על פניו; כשנפל אמרה "קום, הרגת את אחי" – "כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה".
5. שאלה בסגנון בגרות:
   א. התורה כבר ניתנה בסיני, ולכן אין משגיחים בבת קול (3 נק'); בתורה עצמה נאמר "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" – ההכרעה ברוב של חכמים, גם מול בת קול (3 נק').
   ב. הקושיה: ביבמות הלכה כבית הלל משום שיצאה בת קול, וכאן אין משגיחים בבת קול (3 נק'). תירוץ 1: כאן בת הקול באה לחלוק על התורה ("אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"); שם בית הלל הם הרוב, ובת הקול רק הכריעה ספק, כי בית שמאי היו "חריפי טובא" (3 נק'). תירוץ 2: כאן בת הקול יצאה רק משום כבודו של רבי אליעזר, שאמר "מן השמים יוכיחו" (3 נק').
   ג. רבן גמליאל, הנשיא, מסביר שנידה את רבי אליעזר לא מסיבה אישית אלא כדי למנוע ריבוי מחלוקות; לפי רש"י – "שלא ירגיל היחיד לחלוק על המרובין" (4 נק').
   ד. אונאה היא צער הלב, ולפי רש"י "קרוב להוריד דמעות"; שערי דמעות לא ננעלו (נט ע"א), ולכן תפילתו של רבי אליעזר הפגוע נענתה ורבן גמליאל מת (3 נק'). הקשר: גם כשההכרעה ההלכתית נכונה, הפגיעה באדם היא אונאת דברים – וזה נושא הסוגיה (3 נק'; הסבר של קשר זה הוא פרשנות, מקובל כל נימוק סביר).

בבא מציעא, אונאת דברים · כיתות י"א-י"ב · הכנה לבגרות · עבודה מקורית לתרגול