מחוון למורה

מחוון: "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים"

1. בעל תשובה – הזכרת עבר אישי ("זכור מעשיך הראשונים"): עבר. בן גרים – הזכרת מוצא ההורים: משפחה. גר שבא ללמוד – ביוש על מה שאכל לפני הגיור: עבר. אדם בייסורים – האשמה בסבל ("הלא יראתך כסלתך"): סבל. "לכו אצל פלוני" – שליחה לשווא, ציפייה שקרית: הטעיה.
2. התשובה: באונאת דברים. ההוכחה: על אונאת ממון כבר נאמר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כה, יד), ולכן "לא תונו איש את עמיתו" (שם, יז) מתפרש על אונאת דברים.
3. דבר שרק העושה יודע את כוונתו. לפי רש"י הוא יכול לומר "לא עשיתי כי אם לטובה". דוגמה: "לכו אצל פלוני", או לשאול מחיר בלי רצון לקנות.
4. רבי יוחנן משום רשב"י: "שזה נאמר בו ויראת מאלהיך". רבי אלעזר: "זה בגופו וזה בממונו". רבי שמואל בר נחמני: "זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון". ההסבר – ראו בשאלה בסגנון בגרות.
5. שאלה בסגנון בגרות:
   א. רשב"י (בשם רבי יוחנן): באונאת דברים נאמר "ויראת מאלהיך" ובאונאת ממון לא (4 נק'). רבי אלעזר: אונאת דברים פוגעת בגוף (בנפש, בבושה), ואונאת ממון רק ברכוש (4 נק'). רבי שמואל בר נחמני: כסף אפשר להחזיר ("ניתן להישבון"), את הפגיעה בדברים אי אפשר להחזיר (4 נק'). ניקוד חלקי: טעם שמוצג בלי הסבר – 2 נק'.
   ב. הקושי: מן "כאילו גזל נשמתו" משמע שגם גזל ממון פוגע בגוף, ואם כך אין הבדל בין "בגופו" ל"בממונו" (4 נק'). התירוץ: שם מדובר כשיש רעב כבד ואין לנגזל במה לקנות; אבל רוב בני האדם אינם חסרים כל כך, ולכן בדרך כלל אונאת ממון היא "בממונו" בלבד (4 נק').
   ג. לפי רש"י, רק העושה יודע אם כוונתו לטובה או לרעה, ויכול לומר "הייתי חפץ לקנות"; לכן נאמר "ויראת מאלהיך" – הוי ירא מן היודע מחשבות (5 נק'). ציון "אין עדים" בלי רש"י – 3 נק'.

בבא מציעא, אונאת דברים · כיתות י"א-י"ב · הכנה לבגרות · עבודה מקורית לתרגול