→ חזרה למערך השיעור✉️ בקשו חומר חדש ⬇️ PDF⬇️ Word
שם: ____________כיתה: ______תאריך: ________

גמרא · כיתות ז'-ט' · מסכת בבא מציעא, דף כא ע"א - כב ע"ב

יאוש שלא מדעת: מתי הבעלים "מוותרים"?

קראו את המקורות וענו על השאלות. גרסת PDF מעוצבת להדפסה: דף עבודה (PDF).

  1. חלק א: השלימו את החסר

    השלימו את המילים החסרות מתוך מחסן המילים. שימו לב: מילה אחת מיותרת.

    מחסן מילים: מֵהַשְׁתָּא · סִימָנָא · דְּרָבָא · נָהָר · שֶׁאֵין · בְּכִיסוֹ · בְּאִיסּוּרָא · דְּאַבָּיֵי · יָדַע · דְּיַקִּירֵי

    כשיש סימן: כולם מסכימים: בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא הָוֵי יֵאוּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּמִיָּאַשׁ לְסוֹף, לָא הָוֵי יֵאוּשׁ, דְּכִי אֲתָא לִידֵיהּ – __________ הוּא דַּאֲתָא לִידֵיהּ, דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ לָא מִיָּאַשׁ, מֵימָר אָמַר: __________ אִית לִי בְּגַוֵּיהּ, יָהֵבְנָא סִימָנָא וְשָׁקֵילְנָא לֵיהּ.

    המחלוקת: כִּי פְּלִיגִי בְּדָבָר __________ בּוֹ סִימָן. אַבָּיֵי אָמַר: לָא הָוֵי יֵאוּשׁ, דְּהָא לָא __________ דִּנְפַל מִינֵּיהּ. רָבָא אָמַר: הָוֵי יֵאוּשׁ, דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ – מִיָּאַשׁ. מֵימָר אָמַר: סִימָנָא לֵית לִי בְּגַוֵּיהּ, __________ הוּא דְּמִיָּאַשׁ.

    שתי ראיות מהמשנה: הָתָם נָמֵי כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר: אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ __________ בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה … הָתָם נָמֵי, אַגַּב __________ מִידָּע יָדַע בְּהוּ.

    ההכרעה: תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹצָדָק: מִנַּיִן לַאֲבֵידָה שֶׁשְּׁטָפָהּ __________ שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת? … וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ __________ בְּיַעַל קַגַּם.

  2. חלק ב: מה אומר אביי, ומה אומר רבא?

    לכל מקרה כתבו: האם המוצא צריך להחזיר, או שהמציאה שלו? כתבו לפי כל אחד מהאמוראים.

    המקרהלפי אביילפי רבא
    1. מטבע בלי סימן, נמצא לפני שבעליו ידע שנפל
    2. ארנק ובו תעודה עם שם
    3. מעות מפוזרות
    4. עיגול דבילה כבד
    5. חפץ עם סימן ששטף נהר
  3. חלק ג: שאלות הבנה

    1. מהו "יאוש שלא מדעת"? (היעזרו ברש"י)

    2. באיזה מקרה אביי ורבא מסכימים? למה?

    3. מה הנימוק של אביי, ומה הנימוק של רבא?

    4. איזו קושיא הגמרא מקשה על אביי מ"מעות מפוזרות", ומה התירוץ?

    5. איך מכריעה הגמרא בסוף? כמי ההלכה?

  4. חלק ד: חשבו על זה

    בהפסקה נפל ליוסי עט פשוט מהתיק, והוא לא שם לב. נועה ראתה את העט על הרצפה והרימה אותו. בסוף היום יוסי גילה שהעט חסר ואמר: "לא נורא, יש לי עוד." האם העט של נועה? כתבו מה היו אומרים אביי ורבא, ומה דעתכם: מה נכון לעשות?

  5. בונוס: ציר זמן

    ציירו ציר זמן עם שלוש נקודות: (1) החפץ נפל (2) מישהו מצא אותו (3) הבעלים גילה ואמר "ווי לחסרון כיס". סמנו בצבע אחד מאיפה מתחיל היאוש לפי אביי, ובצבע אחר לפי רבא.

המורה החדש · חומרים חינמיים למורים

מחוון למורה

מחוון: יאוש שלא מדעת: מתי הבעלים "מוותרים"?

  1. חלק א: (1) בְּאִיסּוּרָא (2) סִימָנָא (3) שֶׁאֵין (4) יָדַע (5) מֵהַשְׁתָּא (6) בְּכִיסוֹ (7) דְּיַקִּירֵי (8) נָהָר (9) דְּאַבָּיֵי. המילה "דְּרָבָא" במחסן היא מסיחה ואינה נכנסת.
  2. חלק ב: (1) מטבע בלי סימן לפני שהבעלים ידעו: אביי: להחזיר; רבא: שלו. (2) ארנק עם תעודה: שניהם: להחזיר. (3) מעות מפוזרות: שניהם: שלו (ממשש בכיסו). (4) עיגול דבילה: שניהם: שלו (כבד, הרגיש). (5) חפץ ששטף נהר: שניהם: שלו, אפילו יש בו סימן.
  3. חלק ג:
    1. יאוש על חפץ שהבעלים היו מתייאשים ממנו אילו ידעו שנפל, אבל כשנמצא עדיין לא ידעו (רש"י).
    2. בדבר שיש בו סימן: הבעלים לא מתייאשים גם כשהם יודעים, כי יתנו סימן ויקבלו אותו.
    3. אביי: אין יאוש, כי הבעלים לא יודעים שנפל. רבא: יש יאוש, כי כשידע יתייאש, ולכן "מהשתא" מתייאש.
    4. המשנה אומרת שמעות מפוזרות של המוצא. התירוץ: "אדם עשוי למשמש בכיסו", ולכן הבעלים כבר ידע והתייאש.
    5. מהפסוק "אשר תאבד ממנו ומצאתה": רק אבידה שאבודה מכל אדם (כמו ששטף נהר) מותרת; כל אחרת אסורה, גם בלי סימן. ההלכה כאביי.
  4. חלק ד: שאלה פתוחה, כל תשובה מנומקת מתקבלת. לפי אביי, כשנועה הרימה את העט יוסי עוד לא ידע, ולכן עליה להחזיר. כדאי להדגיש כבוד לרכוש של אחר עוד לפני שהוא יודע שהפסיד.
  5. בונוס: לפי רבא היאוש מתחיל בנקודת הנפילה; לפי אביי רק כשהבעלים יודע ואומר "ווי לחסרון כיס".

המורה החדש · חומרים חינמיים למורים

התוכן מיועד ללמידה, לא לאימון מודלים וכלי AI · תנאי שימוש